בין תורת הטנטרה ליהדות הקלאסית – טנטרה הינה דרך רוחנית של חיבור העוסקים בה לנשגב – על ידי חושים קיימים, מנסים אלו הנחשפים אליה להגיע אל מצב של שליטה ואיזון, כשהמטרה העליונה היא ליצור אדם מואר יותר בעזרת שימוש במרכיבים בגופנו כמו נשימה, תנועה, קול, מגע, עונג והתמסרות – יש צורך לתרגל כל זאת כדי לטפס למעלה במעלה ההוויה.
כוחה של תשוקה…
טנטרה עוסקת גם במיניות האדם וחלק גדול מההתנסויות בתורת הטנטרה מגיע דרך המיניות וההשקעה בה. ניתן לומר כי את הטנטרה מניעה התשוקה שחותרת להגעה לנשגב. גם ביהדות קיימת תשוקה וכמיהה גדולה אלא שהן מופנות אל אורח חיים דתי ואמונה באל אחד. התשוקה הפנימית, או בשמה האחר בתורה הטנטרה – "בהקטי" – מתבטאת לרוב במיניות מקודשת והתוצאות עשויות להתבטא בהגעה לשיאי רגש בלתי נשלטים. ביהדות, להבדיל, ניתן לראות תשוקה עמוקה דומה בריקודי האמוק של חסידי ברסלב, שגם שם נדמה כי הרוקדים נסחפים ומגיעים למצבים ללא שליטה.
דת מונותיאיסטית מול דת מוניסטית
היהדות הקלאסית היא דת מונותיאיסטית של אמונה באל אחד כל יכול, ואילו הטנטרה, או לפחות זרמים שונים בה, היא דת מוניסטית כלומר – הכל זה אלוהים והכל אחד.
למעשה, יש הבדל של שמיים וארץ בין שני הזרמים והאמונות הללו. היהדות פועלת על פי חוקים ברורים עם מושגים כמו גבול וסייג. את הבעיות ביהדות פותרים על ידי התרחקות ממקור הבעיה. במקרים רבים חי היהודי עם החוקים הללו בהכחשה ובשלום יחסי, ובמקרים אחרים הדבר יוצא החוצה בצורה מעוותת – נותנים פתרונות "יצירתיים" לבעיות יום יומיות שחלקן הינן על גבול האבסורד מבחינת הרואים אותם מבחוץ.
דוגמא לכך היא איסור על שתיית יין לא כשר. איסור זה מקורו בחשש שמא ימצא יהודי עצמו במצב בו הוא מוקף גויים בבית מרזח שבו יש רקדניות חשופות. כך שניתן לומר כי היהדות הקלאסית שרויה במגננה תמידית מפני אלמנטים ומנהגים חיצוניים שאינם רצויים מבחינתה, העלולים לחדור אליה.
בין תורת הטנטרה ליהדות הקלאסית – טנטרה, תורה המתאגרת את הנפש
הטנטרה, לעומת זאת, היא תורה התוקפת ומאתגרת את נפש האדם על יצריו השונים. היא מנסה לחדור למקומות רגישים אצלו על מנת לגלות לו עולמות נסתרים שאין לו סיכוי לפגוש בכל דרך אחרת – היא מעיזה יותר, ופורטת על נימים חבויים שרק מחכים שיפרטו עליהם.
למיניות, למשל, בקרב היהדות הקלאסית ישנו משקל אדיר והוא מנוצלת בעיקר להבאת ילדים ובאופן פחות להנאה. אם כי ניתן לראות מקרים שונים במקורות של אירועים שניתן לפרשם וליחס אותם גם לתשוקה מינית. הטנטרה לעומת זאת מקדשת את המיניות והופכת את כל העולם הזה למעשה לחוויה אחת גדולה שמעורבים בה תענוגות הגוף והנפש.
>> קרא כאן עוד על נפלאות תורת הטנטרה עפ"י בודהי.
לסיכומו של דבר, ניתן לומר שגם היהדות וגם הטנטרה מכירים בכוח הקוסמי הראשוני הזה שנקרא מיניות. ההבדל הוא שביהדות מדובר על אימוץ קו תיאורטי ואילו הטנטרה לוקחת את הנושא במוצהר למחוזות אחרים נוספים של הפקת הנאה, עונג וכו'.
